פסק-דין בתיק ת"א 29366-10-11

1.         בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, פסק הדין בתביעה ניתן על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79 א' לחוק, בגבולות שבין 20,000 ש"ח - 50,000 ש"ח, כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, ולאחר שכל צד הגיש את סיכומיו.

2.         העובדות שאינן במחלוקת בין הצדדים בעלי הדין פורטו בהחלטתי מיום 23.12.11, ולמען שלמות התמונה אחזור ואפרט אותן להלן:

ביום 23.9.09 שכרה התובעת מבנה בחלקה 63 גוש 16698 באזור התעשייה בעפולה לניהול עסק לממכר רהיטים (להלן: "עסק התובעת"). ביום 5.4.11 שכרה נתבעת מס' 1 מגרש צמוד לעסק התובעת בו היא מנהלת מגרש למכירת רכבים ( להלן: "המגרש" או  "מגרש הנתבעת" בהתאם ). נתבע מס' 2 הוא מנהל מערך הטרייד-אין של נתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבע").

על קיר העסק של התובעת הפונה למגרש הנתבעת הוצב שלט פרסום של התובעת ( להלן: "השלט"). לאחר שהנתבעת שכרה את המגרש, היא פנתה לתובעת בבקשה להסיר את השלט מהמקום על חשבונה ואף הציעה לה פתרון חלופי.

ביום 20.9.11, בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים, הסירה הנתבעת את השלט ובעקבות זאת הגישה התובעת תלונה במשטרה שלא טופלה לשביעות רצונה. ביום 2.10.11  פנתה התובעת בכתב הן למשטרה והן לנתבעת בדרישה להשיב את השלט למקומו אולם הנתבעת לא נענתה לבקשתה.

3.         התובעת הגישה לבית המשפט בקשה למתן צו עשה זמני, המורה לנתבעים להשיב את השלט למקומו וביום 23.11.11 ניתנה החלטתי לפיה הבקשה התקבלה (להלן: "ההחלטה"). הנתבעים פעלו בהתאם ובתחילת חודש ינואר 2012 השלט הושב למקומו. יצויין כי בחודש מרץ 2012 סגרה התובעת את העסק שלה.

4.         לטענת התובעת בתמצית, הנתבעים הסירו את השלט ממקומו על אף התנגדותה לדבר ובנדון הם פעלו בבריונות תוך נטילת החוק לידיהם. השלט הוצב על קיר העסק של התובעת  על-פי  היתר שניתן כדין ושולמו בעדו האגרות המתחייבות. השלט מהווה אמצעי הפרסום והזיהוי הבלעדיים של עסק התובעת ועל כן הסרתו גרמה לה נזק כבד וירידה בהכנסות עד לסגירת העסק בחודש מרץ 2012.

            התנהלות הנתבעים מהווה עוולה של הפר חובה חקוקה, מעשה רשלנות, גזל ושליחת יד, כמו גם עוולת לשון הרע, ובגין כל אלה התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בסכום מקסימאלי אשר נקבע בהתאם להסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים.

5.         לטענת הנתבעים בתמצית, השלט הוקם על ידי התובעת תוך פלישה למגרש הנתבעת וללא היתר כדין. כמו כן,  השלט הוסר על ידי הנתבעים או מי מטעמם בהסכמת התובעת ומתוך הבנה כי הנתבעת תממן שילוט חלופי במתכונת אשר תוסכם בין הצדדים. המעשים הנטענים המיוחסים לנתבעים לעניין הסרת השלט אינם מהווים "פרסום" בהתאם לחוק איסור לשון הרע ומכל מקום אין בהם לזכות את התובעת בפיצוי כלשהו ללא הוכחת נזק הואיל ומדובר בתאגיד ולא באדם פרטי.

            כן נטען כי התובעת אינה זכאית לפיצוי בגין העוולות הנטענות בהתאם לפקודת הנזיקין הואיל ולא הוכח כל קשר סיבתי בין הסרת השלט לבין הנזק הנטען בתביעה - ירידה בהכנסות עסק התובעת עד לסגירתו. 

            הנתבעים מפנים לכך כי בעסק התובעת הוצב שלט אחר, עובדה ממנה התעלמה התובעת לאורך ניהול המשפט.

            לאור מכלול הנטען לעיל, הנתבעים מבקשים לפסוק לתובעת את הסכום המינימאלי אשר נקבע בהסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים.

6.         שקלתי מכלול טענות הצדדים ועיינתי במוצגיהם, ולאור כל אלה אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת, ביחד ולחוד,  סך של 20,000 ש"ח וזאת תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום,  ‏י"ב שבט תשע"ג, ‏23 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: